אי וודאות והאפשרות לצמיחה

אנחנו אוהבים וודאות. נוח לנו להאחז במוכר והידוע. זהו מנגנון הגנה השרדותי. כאשר אני יודעת מה צפוי לקרות אני יכולה להתכונן אליו. זה משרה עלינו תחושת בטחון (לרוב כוזבת).

העניין הוא שכל החיים הם רצף של אירועים המעוררים בנו חוויות שונות ומשתנות. אם ניקח רגע לחשוב על כך, אין באמת משהו וודאי (חוץ מהמוות). הכל ארעי, חולף, משתנה. מה שברור זה שאין וודאות. כמו שאף גל לא דומה לקודמו, כך החיים. הגלים (המציאות ואירועי החיים) שוטפים את החול ומעצבים את קו החוף (אותנו).

פרופ' עפרה מייזלס השתמשה במונח אי של וודאות כמרחב מיטיב. כלומר, למצוא בתוך חוסר הוודאות איים קטנים של וודאות.

היא מציעה מספר איכויות כדי להתמודד עם אי וודאות. 1. גמישות- לגלות יכולת להתאים את עצמי למציאות הקיימת. 2. התמסרות- לקבל את השינוי בהבנה ללא התנגדות או המנעות. 3. נוכחות-היכולת של האדם להיות מחובר לעצמו. זה כולל מס' מרכיבים: לזהות מה הוא מרגיש, ולהיות בכוונה ובעשייה לעבר מה שבאמת חשוב לו, ולפעול בהתאם לערכים שלו.

אני באמת מאמינה שקבלה של המציאות כחסרת וודאות (ולא חיפוש אחר משהו חדש או תשובה או וודאות) היא שתאפשר שחרור. קבלה של המציאות ככזו (חסרת וודאות). זה לא אומר לזנוח תקווה או רצון למשהו אחר וטוב. זה במקביל להחזיק את התקווה יחד עם הקבלה של חוסר וודאות, כאב ואובדן.

אני רואה בחוסר וודאות מרחב המאפשר לנו צמיחה.

הוא מלמד אותנו לשהות באי נוחות. לא להכנע לדפוסים האוטומטים והמנגנונים ההשרדותיים שלנו ולהשתחרר מהם. כך הם לא ינהלו אותנו יותר (לדוגמא: התעדכנות בלתי פוסקת בחדשות בזמן משבר/ מלחמה). חוסר וודאות מלמד אותנו להכיר בארעיות, בחולפיות של דברים (רגשות, תחושות, מחשבות, אירועי חיים) לקבל את המציאות כפי שהיא. חוסר הוודאות מלמד אותנו להוכיר ולהעריך את כל מה שיש לנו. חוסר הוודאות מלמד אותנו שאין לנו את היכולת לשנות את המציאות כפי שהיא ברגע נתון, אבל יש לנו את היכולת לשנות את האופן שבו אנחנו מתבוננים על המציאות (על הסיטואציה) ועל החוויה הפנימית שלנו.

מתוך אלו להבין שאנחנו משתנים ומתעצבים כל הזמן. ולכן אנחנו לא יכולים לצפות מעצמנו להיות אותו הדבר. פרודוקטיביים אנרגטיים או כל דבר אחר כמו שהיינו. כי השתנינו. ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו כרגע. בידיעה שסביר להניח שעוד נשתנה נכאב, נתרחק מעצמנו, נתקרב, ניפול, נגדל. אולי ניהיה יותר פרודוקטיביים אולי פחות מה שחשוב זה שניהיה קשובים לעצמנו נבין שככה זה עכשיו ונחמול. חמלה גם מביאה לגדילה (ועל כך בטקסט על חמלה).