התמודדות עם כאב או קושי

,

הכאב הוא בלתי נמנע,

הסבל הוא בחירה.

כאשר יש כאב, קושי או חוסר נוחות

בדרך כלל הנטייה האנושית היא להפטר ממנו. 

רוצים להרגיש טוב.

נאבקים בכאב, מנסים להתעלם ממנו או לדחוק אותו.

מתוך המאבק הזה נוצר כיווץ סביב המקום הזה, התשומת לב הופכת להיות עוד יותר ממוקדת באותו הכאב.

ואז התחושה לרוב מתעצמת.

זה כמו כשאנחנו נתקלים בחפץ עם הזרת והתחושה היא שכל מה שיש זה רק כאב, שאני חי את הכאב הזה, ואין שום דבר אחר.

מה אנחנו יכולים לעשות:

איפה זה בגוף? היכן מתחיל ונגמר אפשר לתחום את האיזור הכואב. 

האם יש שם חום או קור?

עקצוץ, או דקירות? איך מתבטא הכאב.

לראות שיש עוד איזורים. זה מרחיק אותנו מהחוויה.

זה לא תופס את כל המרחב כי רואים מודעים לכך שיש חלקים נוספים.

לנסות להבין אם סביב המקום יש כיווץ

אפשר להביט בעיניים פקוחות לנקודה בקרקע. זה משנה את הפרספקטיבה.

אפשר להביא התכוונות אוהבת, חמלה לאותו אזור. להכיר תודה לכל הגוף.

להביא כוונה לתרגול-

האם אני יכולה לנשום, לדמיין שהיא מתפשטת בגוף, ממלאת אותו, או לדמיין שנכנס אור לגוף. 

להביא לסוג של התרחבות, הרפייה.

מה קורה כשאני מביאה את הנשימה לתוך המקום הזה? מה קורה כשאני שמה לב לתוך הכול? 

אני מרפה. משחררת את המאבק.

ברגע שאנחנו מכירה במציאות. מקבלים את מה שיש. 

אנחנו רוצים לשים לב לכל הגוף לראות את כל החלקים להרחיב את האלומה (הטלסקופ עושה זום אאוט)

נפתח שם מרחב כי אני לא שבויה בחוסר שקט או במאבק נגדו.

אנחנו לא ננסה לברוח מהכאב, מהחוסר נוחות, אי הנעימות. אלא להיות איתו. להיות ערים לכך שיש עוד מלבדו.

ואז  את נוצר פתח לחקור את זה מתוך עניין וככל שאני יעמיק בחקירה יתאפשר יותר מרחב.

ובדרך כלל גם הכאב יפחת או הסבל מסביבו כי הכיווץ שסביבו ירפה.

אפשר לעשות את התהליך הזה יחד, תוך הדרכה צמודה שלי ותרגולים יומיומיים פשוטים שישנו את חיי היום יום ויאפשר לך להיות בכאב ללא סבל שנלווה אליו.