קרבה בנינו לבין עצמנו

הנטייה הטבעית שלנו היא לייצר הפרדה בינינו לבין העולם.

אנחנו חווים את העולם דרך עינינו הצרה ("ראיית קשית") בהתאם לחוויות שעברנו, עולם הערכים שלנו ועוד. זו הסיבה שאנו מתקשים לראות את הסביבה, אירועי החיים, אנשים אחרים כפי שהם.  וכן מייצרת קושי ל

הרגיש חיבור עמוק וקבלה רדיקלית כלפיהם. 

לכל אדם אישיות משלו המותנית בהתניות שונות. כל אישיות משתייכת לקבוצה מסוימת, מפלגה מסוימת, עמדה, דת. זוהי זהות שאנו לובשים על עצמנו. כל זהות נלחמת לשמור על נקודת המבט שלה על העמדה שלה מתוך תפיסה שהיא הנכונה/ הטובה. לא נצליח להיפגש או להתאחד כל עוד נמשיך להחזיק בדעה שעמדתי טובה/ נכונה יותר. השיוך שלנו מלמד אותנו: אני יהודי, אני מוסלמי, אני חרדי וכן הלאה. לעולם לא נוכל להיפגש.  גם הליברלים שבינינו מצויים במרחב המשתייך לקבוצה. עלינו לצאת מהמוח שלנו (שכולל את אותם תפיסות דעות ואמונות). כל עוד אנחנו נצמדים לתפיסה שאנחנו הצודקים כך במפגש בנינו אנחנו נתגונן, נתווכח..                                                                                             

זו אינה בריחה מהמציאות, זו לא התנתקות מעצמי. מדובר בלהתקרב לעצמנו ולאחר מתוך מקום שוויוני והתבוננות בגובה העיניים.

יש כאן הזמנה, יש כאן הזדמנות, להשתחרר מהיאחזות באישיות שלי. זו הזמנה להתבונן דרך עיניים קדומות אוניברסליות עיניים שהיו, ישנם ויהיו תמיד עוד מלפני שנולדו הדתות, הזרמים, הקבוצות ויישארו הדבר היחיד שאינו משתנה. זו הזמנה לחזור הביתה לעצמנו, ליסוד שלנו. זו הזמנה לחזור לזמן שבו היינו מחוברים לעצמנו ולהכל.

איך עושים את זה?

מתרגלים מיינדפולנס.

תרגול עקבי ונחוש מאפשר לנו לשחרר את האחיזה בתפיסות והאמונות ולהישאר בנוכחות מקבלת ונטולת שיפוטיות. התרגול מאפשר להתבונן דרך עיניי בראשית. כל מי שמתרגל לאורך זמן מתוודע לכך. להתבונן בעיני בראשית אין משמעו לשחרר את הזהות שלנו. זה לא להתרחק מעצמנו זה להתחבר לעצמנו ולאחר מעבר להתניות. למצוא את המקום שבו אנו צופים על התפיסה שלנו, אנו צופים על אופן ההתבוננות שלנו. להיות בנוכחות מלאה ברגע הזה. ללא היאחזות בעמדות.

יש בכל אחד מאיתנו את הכוח והיכולת להגיע לזה. זו הזמנה לעזוב את החיים כפי שהם מתהווים דרך התודעה שלנו. דרך הרגלים, התניות, מסורות. להתחבר לספונטניות במובן הכי טהור שלה. להתחבר אינטואיטיבית פנימית, חדשה רעננה, בכל רגע מחדש. 

אנחנו לא שקטים מספיק בשביל לראות שאין לנו צורך לעשות כלום כדי להתחבר אחד עם השני אלא להיות שקטים או מתוך השקט לנקות את כל מה שמסביב. כי לפני היותנו בעלי דעות, עמדות ואמונות כולנו יצורים חיים.